החיים של כולנו השתנו ללא היכר בשבועות האחרונים.
גם אני סגורה בבית, לא יכולה לצאת לצלם. מתגעגעת לפגוש משפחות מקסימות בחיק הטבע, כואב לי הלב על בנות המצווה שתכננו צילומי בוק בת מצווה בחוף הים או בין הפרחים, חסר לי לחגוג עם זוגות את יום החתונה שלהם. ובנוסף, גם לי, הילדים יושבים על הראש. ובכל זאת הזמן הזה מספק לנו משהו מיוחד מאוד. רגע לעצור ולבלות עם האנשים הכי יקרים לנו. כבר הרבה זמן הרגשתי שאני רוצה לבלות יותר זמן עם הילדים שלי, סתם להיות יחד, לקרוא, לצייר, לשחק, להרכיב פאזלים, להכין עוגיות, בלי לחץ של זמן, בלי הצורך לרוץ מחוג לחוג, מפעילות לפעילות. פשוט זמן איכות משפחתי. ונכון שחסר לי מאוד לצאת החוצה ולצלם אבל, זה בדיוק הזמן לקחת את המצלמה ולכוון אותה פנימה. אל המשפחה שלי, הבית והילדים שלי, משימה שבימים כתיקונם נדחקת לפינה, וכך לרב קורה שהסנדלר הולך יחף. אבל לא עוד - המצלמה שלי לא נשארת במזוודה.
היא תמיד איתי, בכל דבר שאנחנו עושים.
וזה משהו שאני מאמינה בו לגמרי והוא בעצם מלווה אותי כצלמת כבר הרבה שנים, בצילומי אירועים, צילומי משפחה ובכלל.
תפקיד הצילום הוא לתעד.
לתעד את החיים - כמו שהם. את הרגעים הקטנים והאמיתיים של היומיום.
לא צריך לחכות לימים מיוחדים כדי ליצור מזכרת ולא צריך גם לעשות פוזות למצלמה.
צריך פשוט להיות.
בדיוק כמו שאתם.
עם הקושי ועם הבלאגן, וגם עם הקירבה, האהבה והשמחה.
אז אני מציעה גם לכם להתחיל לתעד - עד שנוכל להיפגש לצילומים, תהיו אתם אחראים על תיעוד המשפחה שלכם בזמן הכל כך לא שיגרתי הזה, שיש בו כל כך הרבה ביחד.
צלמו עם מצלמה או עם הנייד - צלמו את הילדים, איך שהם משחקים, מבשלים, יוצרים.
עשו לכם אלבום זמן קורונה
אחר כך תוכלו לשבת יחד, להסתכל בתמונות ולהיזכר בכל התקופה המוזרה הזו.
כי בסוף היא תעבור, אנחנו נחזור לשיגרה, לעבודה, למשימות ולמטלות, למרוץ החיים... ומה שיישאר ממנה הם הזכרונות והתמונות.
אז קחו מצלמה ותתחילו לתעד!
זכרונות הביחד מזמן הקורונה.