יש לי חברה, רחל, הכרנו לא מזמן, סיפרתי לה שאני צלמת ורחל סיפרה לי על החתונה שלה. עבר מאז הרבה זמן, 45 שנה בערך (רחל היום היא כבר סבתא).
החתונה היתה יפה, מרגשת, היא זוכרת אותה, את השמלה, את המשפחה והחברים שבאו לחגוג איתה, את ההתרגשות והשמחה. והיה איתה גם צלם. והצלם אחרי החתונה השאיר את המצלמות עם הפילמים באוטו, בלילה האוטו נגנב ורחל נשארה ללא תמונות חתונה.
ואף שהזיכרון של היום המיוחד ההוא חי אצלה בראש והיא יכולה לשחזר אותו ולספר עליו, אין לה היום אף תמונה שהיא יכולה להראות לילדים ולנכדים שלה.
וכמה היתה רוצה להראות להם את השמלה המהממת שלבשה, את ההתרגשות על הפנים שלה ושל אמא שלה, ואיך אבא שלה רקד עם הסבתא ואיך כל החברים עשו מסביבם מעגל והרימו אותם על הכתפיים.
אז למה אני מספרת לכם את זה?
כי אני חיה את זה, זו המומחיות שלי.
(ואל תדאגו, אצלי הכל מגובה פעמיים ולא משאירים כלום באוטו!)
כשאני מצלמת חתונה חשוב לי לקלוט את הרגעים שיישלחו אתכם כמו פלאשבקים ליום הזה, שתוכלו לחוות מחדש את השמחה, את האהבה, את ההתרגשות, את הביחד שלכם, עם המשפחה והחברים הקרובים, עם האנשים היקרים ביותר ללבכם.
שתוכלו לחוות אותם שוב, לא אחרי חודש או שנה, אלא בעוד 10 שנים וגם עוד 20 ואפילו 50 שנה.
זו המהות של צילום עבורי.
ליצור עבורכם מזכרת שתישאר אתכם לתמיד.