סיפור צילום - עץ של מכוניות

לפני כל סשן של צילומי ילדים ומשפחה חשוב לי לשוחח ולהכיר, בני כמה הילדים, מה הם אוהבים לעשות, אני מתדרכת מה ללבוש ומה כדאי להביא.

בדרך כלל אין צורך להביא יותר מדי, כי אני באמת מאמינה שהטבע מספק לנו מספיק עניין וחוויה, אבל לפעמים צעצוע אהוב או בובה הם בעלי ערך לילד ומספרים את הסיפור האישי שלו ונחמד לראות אותם בצילומים.

כמו כן לפני הצילומים חשוב להכין את הילדים, לשתף אותם בחוויה, לספר שהולכים להצטלם, שאחר כך ייצאו תמונות יפות שאפשר לשים באלבום או לתלות על הקיר, אפשר לשאול איפה בחדר היו רוצים לתלות את התמונות.

כשהילד שותף פעיל, הוא יהיה הרבה יותר נכון לשתף פעולה.

אבל ־ בכל זאת ילדים הם ילדים ולא תמיד הם משתפים איתנו פעולה (וזה מניסיון ־ כאמא). לפעמים לא משנה כמה הכנתם אותם וסיפרתם להם, פשוט לא בא להם.

כך היה המקרה עם עילי בן השנתיים.

עילי הביא מהבית את ארגז המכוניות שלו וכל מה שעניין אותו היה לשבת על האדמה ולשחק במכוניות, לא עלי השלכת היפים, לא הבלוטים על העץ ־ כלום! הראש שלו היה קבור במכוניות על האדמה, מה שלא השאיר לי יותר מדי מקום ליצירה.

הייתי חייבת לחשוב על פתרון יצירתי שיגרום לו להרים את הראש ולחייך.

ואז עלה לי רעיון ־ עץ של מכוניות

(מזל שהיו כמה מכוניות צהובות, כי הדרכתי את אמא נילי להביא פרטי לבוש צהובים שישתלבו נפלא בצבעי השלכת, כיוון שלא מצאה פרטי לבוש, נילי הגדילה ראש והביאה מכוניות צהובות ־ כל הכבוד!)

לקחתי את המכוניות של עילי ושמתי אותן על העץ, עילי מאוד התלהב מהעניין ותראו איזה חיוך של שמחה.

וכך יצאו לנו תמונות מנצחות וחוויה מדליקה.